זמביה יומן מסע | ינואר 2018

זמביה – המקום שבו השמים והמים נפגשים-
וזה הזמן לקחת אויר.
זה פרק על מים, נהרות, נחלים, מפלים. חיים.

אני מונחת על מיטת הטיפולים תחת ידיה של סטלה בבית על העץ, בו אין קירות…
אני מביטה בשדות העשב הירוק שהופכים למעין שמיכה העוטפת את האדמה ומעל השמיכה ומתחתיה חיים שלמים.
עטופה בקרם פרי עץ ה- Sausage Tree ועלי הבננות, סטלה מספרת לי על המסורת המקומית וסודות הזוגיות ועל סגולות הטיפול ומצחקקת.
היפופוטמים מפהקים בעצלנות, נגינת הרוח החרישית וציוץ הציפורים מלווים את השקט.
אחרי הגשם הטבע מתעורר לחיים. גם אני.

צילום: איתמר גרינברג

 

מרבדי עשב ירוק פרושים לרגלי האיילות העומדות בצידי הדרך. הן רגועות, נינוחות, הן מביטות בנו בעיניים שואלות לאן, הן מדלגות מצד לצד בחבורות עליזות, מלוות אותן הזברות ועל רקע הירוק הזה הן נראות רעננות, נקיות – כמו אחרי מקלחת ולבושות בפיג'מה. הציפורים מצייצות. נוצות כחולות, ירוקות, שחורות, אדומות – חגיגה של צבעים בטעם משובח ואני שואלת מי מעצב האופנה המוכשר הזה? ציפור אחת emerald cuckoo נשמעת כאילו אומרת Pretty Gorgey בקצב, וצליל הצחוק שלנו והמוסיקה הזו ברקע נעימה לאוזן.
ביער ולאורך הנהר אנחנו בג'יפ חולפים על פני עשרות משפחות פילים, אמהות מגוננות על הילדים ומודיעות לנו בתרועה קצרה "אני כאן".
אנחנו מחליקים לאורך השביל בדרכנו הלאה וכולם מבינים את כולם, כל אחד כאן יודע את המקום שלו.

אני מקשיבה, לומדת, מאזינה, גומעת בלגימות קטנות וגדולות את האוויר הירוק הרענן, נושמת. הרוח נושבת בנועם מלטפת את הלחיים ועוטפת, נוכחת.
הנוכחות העוצמתית, ההקשבה, ומבט קרוב לפלא הבריאה מביא מחשבות ושאלות על הקידמה, על הטבע.
דקות ארוכות עמדנו לצד שיח מביטים בהשתאות על ענף שתלוי עליו קן של צפרדע, סוג של קצפת בצורה של  בלון. ואני למדה שזה פרי עמלה של צפרדע מסוג Foam Nest Frog.
היא מכינה את הקן מבעוד מועד שיהיה לה בית לילדים. רק אם הגנים שלה מספיק חזקים והיא תדע לבחור את המקום הנכון, הגוף שלה יפריש נוזל והיא תעבוד קשה כדי לייצר את הקצף הזה שבונה את הקן ויהיה מקום בטוח "לגוזלים" שלה.

הביצים הופכות לראשנים, הם קופצים למים אחרי שבועיים, הופכים לצפרדע ויוצאים לחיים. אני נזכרת בסיפור על הצפרדע והנסיך. ואני הרי זכיתי בנסיך שלי, חושבת עלינו כהורים על, הקן שבנינו ועל הגוזלים שיצאו לדרכם.

זמביה, רגע לפני כולם.

רונית הרשקוביץ.