ספארי קומפני. טיולי ספארי פרטיים לאפריקה

כל מה שאתם חייבים לדעת על הנדידה הגדולה

אפריקה היא יעד נפלא לטיולים לאורך כל ימות השנה, אבל בשמורת סרנגטי מתרחשת תופעת טבע מרגשת ומסעירה שמושכת אליה טיילים, צלמים וחובבי טבע מכל רחבי העולם, שבאים לחזות במחזה המפורסם ביותר של הטבע מהשורה הראשונה –  הנדידה הגדולה.

אמנם אנחנו לא עוסקים בטלפתיה אבל אנחנו בטוחים ששמעתם על התופעה הזו לא פעם ושהמחזה יוצא הדופן הזה נמצא ברשימת היעדים שאתם חייבים להגיע אליהם ביום מן הימים. אבל האם פעם עצרתם לשאול את עצמכם למה הם בכלל נודדים ומה כל כך מיוחד בזה?

באנו לעשות לעשות לכם סדר ולענות לכם על כל השאלות החשובות

מי אתם, הנודדים?

בכל שנה חוצים את הסרנגטי (Serengeti) בטנזניה ואת נהר המארה (Mara)בקניה מליוני בעלי חיים שונים, ביניהם למעלה ממיליון וחצי גנו, חצי מיליון זברות, 200 אלף צבאי תומסון עשרות אלפי אנטילופות, אימפלות ועוד…

מה המרחק שבעלי החיים חוצים במהלך הנדידה?

מסלול הנדידה הוא מעגלי וכולל מרחק של כ-800 קילומטרים בין שמורת הסרנגטי Serengeti בטנזניה לבין שמורת מסאי מארה Masai Mara  בקניה. מסלול הנדידה הוא מסלול קבוע שהתחיל לפני אלפי שנים, הרבה לפני שבני האדם בכלל הקימו מדינות וקבעו גבולות, לכן כדי להמשיך את התנועה האינסופית של העדרים לא נבנו חומות או גדרות בין שתי המדינות והעדרים יכולים להמשיך לנוע בתוך אותם שטחים נרחבים כפי שעשו אבות אבותיהם במשך דורות.

למה לטרוח לנדוד מרחקים כאלו?

תנאי האקלים ביבשת אפריקה מאתגרים ומשתנים ובהתאם לכך  באזורים רבים יש מעט מים ועשב טרי למרעה. בעלי החיים תלויים בגשמים שיורדים במהלך השנה, וכשיש מגבלת מי שתיה ומקורות מרעה, אין ברירה אלא לצאת אל הנדודים בחיפוש מקורות מים ומזון, וכך מיליוני בעלי חיים נעים לאורך השנה בתנועה מעגלית ומכאן נולד המושג ״הנדידה הגדולה״ (The Great Migration)

האם יש משמעות לחוכמת ההמונים בנדידה?

במבט מהצד יש משהו מפליא בהתנהגות של חיות הפרא ובבחירה שלהן להתקבץ בעדרים מאסיביים. במידה מסוימת, בחירה זו היא כורח המציאות – אוכלי העשב תלויים לחלוטין בשטחי המרעה כדי לשרוד, ולכן עדרים של זברות, ג'ירפות, אנטילופות ועוד.. יתקבצו באותם האזורים. כשיש צורך להתמודד עם טורפים, ההתקבצות הזו הופכת להיות ליתרון: ככל שיש יותר בעלי חיים בסביבה, כך יש יותר סיכוי לזהות את הטורפים, וכשנמצאים בתוך עדר גדול- לכל פרט יש סיכוי טוב יותר להתחמק מהטורף ולשרוד יום נוסף.

למה עדרי הגנו והזברות נודדים ביחד?

לטבע חוקים משלו ובהתאם לכך יש מספר סיבות מעניינות במיוחד המחברות את הגנו והזברה לנדידה משותפת, הראשונה שבהן היא יכולת ההתגוננות מפני טורפים: כשרבים מהם נמצאים בסביבה, קל יותר להתריע מפני טורף המתחבא בעשב הגבוה. בנוסף, יש להם הרגלי אכילה שלמעשה משלימים אחד את השני: זברות הן בעיקר רועות הניזונות מדשא, בעוד שהגנו ניזונות מאכילה המשלבת דשא וצמחיה קצרה יותר, דבר זה מאפשר להם לנצל חלקים שונים של הצמחייה ולהפחית את התחרות על המשאבים.

בנוסף, לזברות ולגנו יש מאפיינים פיזיולוגיים שונים התורמים לעירנותם הכללית: לזברות יש ראיה מצוינת, בעוד לגנו יש חוש ריח חד. כתוצאה מכך, בנדידה המשותפת הם מסתמכים על אותם חושים חזקים כדי לזהות טורפים בצורה יעילה יותר.

תכונה חשובה נוספת היא יכולת הניווט והזיכרון: גם לזברה וגם לגנו יש יכולות ניווט וזיכרון יוצאי דופן המאפשרים להם לזכור נתיבי נדידה מסורתיים ולאתר מקורות מים. על ידי הנדידה המשותפת הם יכולים לסמוך על הידע והזיכרון הקולקטיביים של הקבוצה דבר שיבטיח להם הגירה והישרדות מוצלחים.

ומה לגבי הטורפים?

הטורפים החיים באזור נהנים מארוחות רבות כשמגיעים עדרי הגנו והזברות. טורפים שאינם טריטוריאליים כמו נמרים, צ'יטות ואריות צעירים שעזבו את להקת האם וטרם הקימו להקה משלהם, אף נודדים יחד עם העדרים. האריות הבוגרים, לעומתם, שחיים בלהקות בטריטוריות מוגדרות, אינם מפרים את "הסכם הטריטוריות" עם להקות שכנות ונשארים בשטחיהם ויוצאים לציד רק בעקבות העדרים העוברים בשטחם.

איך נראית חציית הנהרות?

במהלך הנדידה יחוו העדרים קשיים רבים בדרך: אדמה יבשה, קושי באיתור מזון והמלטות תוך כדי נדידה, אך המכשול הגדול ביותר עבור העדרים הנודדים הוא חציית הנהרות שבדרך. בנהרות הנמצאים במסלולם של העדרים, נהר גרומטי (Grumeti) ונהר המארה, חיים אלפי תנינים רעבים המצפים בקוצר רוח לחצייה. איך מקטינים את הסיכוי להיטרף?  העדרים מתקהלים על שפת הנהר, מצטופפים זה לצד זה וממתינים לחבריהם שייצרו עימם מעטפת בטוחה לחצייה.

הגנו הראשון, האמיץ, קופץ למים, ובעקבותיו פותחים אלפי חבריו בריצה קולנית פנימה. זהו מחזה מרהיב ועוצמתי כל כך שלעיתים מרגישים את האדמה הרועדת משאון ההמונים כבר לפני ההגעה לשטח ואין ספק – מדובר במחזה שאין שני לו. תניני האזור מנצלים פעמים רבות את ההזדמנות ומזנקים באקרובטיות לעבר הטרף.  חציית הנהר של העדרים משאירה אותם בדרך כלל שבעים ומרוצים.

מסע ספארי באפריקה חושף אותנו לגלגל החיים ולשרשרת המזון בצורה הכי ישירה שיש. בטבע הזה אין טוב או רע. יש אינסטינקטים ויצר הישרדות. יש טורף ונטרף, וסוף זהה לכולם – גם הגדולים וגם הקטנים כאחד.

מפת הנדידה על פי חודשי השנה

מפת הנדידה מתארת את מתווה הנדידה לפי עונות השנה, כאשר בכל אחד מחלקי השנה צפויה הנדידה להימצא בחלק אחר של השמורה הגדולה. מתווה הנדידה משתנה מעט משנה לשנה בהתאם לתנאי מזג האוויר, וכמויות הגשמים או הבצורת שפקדו את האזור. המפה מבהירה את עקרונות הנדידה, אך חשוב לציין כי היא מתבססת על נתונים סטטיסטיים ולטבע דרכים משלו. לכן כאשר מתכננים לצאת למסע ספארי בעקבות הנדידה חשוב להתייעץ עם גורם מקצועי, בעל היכרות מעמיקה ועדכנית עם השטח.

אוקטובר-נובמבר:

בתקופה זו מתרכזים העדרים מדרום לנהר מארה ומצפון לו. חלקם באזור המסאי מארה וחלקם בסרנגטי מתחילים את דרכם דרומה בהתאם לגשמים ולעשב הטרי.

דצמבר-ינואר:

העדרים נמצאים בחלקה הדרומי של שמורת הסרנגטי. העדרים מפוזרים לאורך המישורים ובחלקם ניתן לצפות באיזור השימור הנגורונגורו.

פברואר-מרץ:

עונת ההמלטות בה ניתן לצפות במיליוני נקבות הגנו הכורעות יחדיו ללדת. תקופה זו נחשבת לתחילתו של מעגל חיים נוסף – מחזוריות הנדידה. לקראת סוף התקופה המישורים מתייבשים ומקורות המזון אוזלים והעדרים מתחילים את דרכם צפונה.

אפריל-מאי:

עדרי הגנו והזברות נמצאים בדרום-מערב מישורי הסרנגטי וממשיכים לנוע צפונה לכיוון נהר המארה (Mara River) ונהר הגרומטי (Grumeti River).

יוני-יולי:

בדרכם של העדרים צפונה דרכם מתפצלת לכמה נתיבים עיקריים: חלקם פונים לכיוון צפון-מערב הסרנגטי וחלקם דרך מרכז הסרנגטי

אוגוסט-ספטמבר:

העדרים מגיעים צפונה לאזור נהר המארה המסמן את הגבול בין טנזניה לקניה. חציית הנהר שורץ התנינים היא נקודת המבחן של המסע וחלק גדול מהעדרים יטבעו או יטרפו על ידי התנינים והטורפים הגדולים האורבים להם בדרכם. מעבר לנהר מחכה לעדרים המנוחה והנחלה בשמורת המסאי מרה, שבה ייהנו משפע של עשב טרי ומנוחה לפני תחילתו של מחזור נדידה נוסף.