נסיכה אפריקאית

מאת: מיכל אסף, הארץ מדור סיקסטיז | 3 בפברואר 2014

היא קונסולית הכבוד של זמביה בישראל, מכירה מקומות קסומים ביבשת השחורה ומציעה לתיירים הישראליים יעדים אקזוטיים בתפירה אישית. היום, גם לאחר שיזמה את טיסת הבכורה מישראל לטנזניה, ממשיכה רונית הרשקוביץ לפעול לחיזוק הקשר התיירותי בין ישראל לאפריקה.

ענף התיירות מציע בשנים האחרונות מגוון רחב של יעדים בעולם ושיא חדש במספר היוצאים לחו”ל נרשם מדי שנה. אחד מהיעדים התיירותיים היותר פופולארים בשנים האחרונות הוא היבשת אפריקה, המבוקשת בקרב קבוצת בני הגיל השלישי המגלים עניין ביבשת האקזוטית לאחר שכבר טיילו באירופה, באמריקה ואפילו במזרח, וכעת מחפשים אחר יעדים חדשים ולא מוכרים. בתהליך הפיכתה של אפריקה ליעד מתוייר ע”י ישראלים יש לרונית הרשקוביץ, קונסולית הכבוד של זמביה בישראל ומנכ”לית חברת התיירות “ספארי קומפני”, תפקיד חשוב.

הרומן שלה עם אפריקה החל לפני למעלה מעשרים שנה כאשת תיירות צעירה וסקרנית. “אפריקה היתה אז נקודה כמעט בלתי נראית על מפת התיירות והחלטתי לבדוק מה יש לה להציע לתייר הישראלי”, היא נזכרת. “התאהבתי באפריקה ברגע ומאז לא עזבתי אותה. מבחינתי, קסמה של היבשת הוא הרבה מעבר לשמורות הטבע וטמון בתרבות, בפולקלור, בקונפליקטים ובדיסוננס בין עושר לעוני, בין החדש לישן, בין התעוררות לשקיעה. אפריקה מכילה קשת רחבה של צבעים, טעמים ותרבויות, עשירה בצחוק, אהבה ומעל הכל אנושיות, ולכן חשוב לי שהמטיילים גם יכירו את האנשים המקומיים ואת תרבותם המיוחדת”.

בעקבות הוויקינגים

הרשקוביץ, ילידת תל אביב, מתגוררת בעיר גם היום יחד עם בן זוגה, שחקן תיאטרון הבימה פולי רשף, אותו הכירה לפני 18 שנים. השניים חובקים משפחה מיוחדת הכוללת את בתה מנישואיה הראשונים ואת שלושת ילדיו של פולי. “הצלחנו ליצור משפחה אחת חמה מכל שברי חלקי המשפחות בזכות הקסם הזוגי הזה, והקשר עם הילדים חם ובריא”, אומרת הרשקוביץ. “פולי בטוח שהוא היה פעם ויקינג וקופנהגן הוא היעד המועדף עליו. בין כל נסיעות העבודה שלי אנחנו משתדלים לפנות זמן ולנסוע לפחות פעם בשנה ליעד מערבי בעקבות הוויקינגים, אבל לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו שוב באפריקה מגלים קסם חדש”.

לענף התיירות הגיעה הרשקוביץ לפני כשלושה עשורים לאחר לימודי תיירות וכשברשותה רישיון סוכנת נסיעות. היא מילאה תפקידים שונים בחברות תיירות גדולות ובשלהי שנות השמונים, בעקבות נסיעת עבודה לקניה, נשבתה בקסמה של היבשת השחורה והחלה לעסוק בפיתוח תחום הנסיעות לאפריקה. באחת הנסיעות לסיישל, אותה מגדירה הרשקוביץ “מיתולוגית”, היא נתקלה במשלחת של נשיא זנזיבר. עיכוב בטיסה בניירובי וגיוס חוצפה ישראלית הובילו אותה לשוחח עם חברי משלחת נוספים, ביניהם שר המדינה והתכנון הזנזיברי. השניים שמרו על קשר, ובהמשך סייעה הרשקוביץבחילופי משלחות בין המדינות. האקלים הפוליטי בין שתי המדינות היה רגיש בעקבות נתק שנוצר לאחר מלחמת יום כיפור, אבל המצב לא הרתיע אותה ובשנת 1993 שימשה הרשקוביץ כשושבינה לחידוש היחסים הדיפלומטים בין ישראל לטנזניה. תקופה ארוכה תפקדה הרשקוביץ כנציגה ללא מינוי רשמי, ובשנת 2000 מונתה רשמית לקונסולית הכבוד של טנזניה וזנזיבר בישראל, תפקיד אותו מילאה למעלה מעשר שנים.
כשהרוח החלוצית נושבת בגבה החליטה הרשקוביץ לחשוף בפני התייר הישראלי את טנזניה וזנזיבר ולהפוך אותם ליעד תיירותי חדש. “לדבר באותם ימים על תיירות לטנזניה היה כמו לדבר על סניף של מק’דונלדס על המאדים”, היא נזכרת. “קניה היתה מוקד תיירות מפותח לספארי ואילו אני מצאתי
במזרח אפריקה את הקסם. זה לא רק עצי קוקוס וחול לבן, אלא שילוב מהפנט של נופים, חופש, חום
אנושי ותרבות לא מקולקלת”.

הכתבה המלאה:

--2014