כתבה: כן רוצה לזמביה

מאת: איילת רוטה-גבאי, מקור ראשון נשים | 11 באוקטובר 2013

קונסולית הכבוד של זמביה בישראל היא בלונדינית אנרגטית, שצועדת בספארי וברחובות האפריקאיים עם חאקי וג’ינס אופנתיים. במסגרת תפקידה היא מביאה מטיילים ודואגת לפעילויות הומניטריות. אפילו הפיגוע בקניה לא מפחיד אותה.

לפגישה עם רונית הרשקוביץ (52) אני מגיעה כשבראשי מתנגן שירו של עופר אקרלינג משנת 1982: “לא, אני לא רוצה לזמביה”. רגע אחרי ההיכרות בינינו, אני לא מתאפקת ומספרת לה על האסוציאציה. אפילו מזמזמת בזיוף קל את שורת המחץ. היא פורצת בצחוק. “אני דווקא כן רוצה לזמביה”, אומרת הרשקוביץ, קונסולית הכבוד של זמביה בישראל, ובעבר קונסולית הכבוד של טנזניה וזנזיבר. “ואם יותר אנשים היו מכירים את זמביה, הם היו מאוד רוצים להצטרף אליי לשם”.

בעיניה של הרשקוביץ, זמביה ויבשת אפריקה כולה מציעות מקומות מופלאים וקסומים. נופי פרא שיד המודרנה עוד לא השחיתה, יערות עבותים, מי ים צלולים, חיות פרא מיוחדות ונדירות, אנשים שמחים ושמיים פתוחים. זמביה, היא מתארת, זו מדינה קטנה הממוקמת בלב יבשת אפריקה, שש שעות טיסה בלבד מכאן. הצטיידו במכנסי חאקי וכובע גדול, וברוכים הבאים אל גן העדן הנעלם של הרשקוביץ.

הרומן של הרשקוביץ עם היבשת השחורה התחיל בשלהי שנות ה-80, כמעט במקרה. “הגעתי לראשונה לאזור בשנת 1989″, היא נזכרת. ” וזו הייתה התאהבות”. באותה תקופה עבדה כשכירה בחברת תיירות, “ואז התחילו טיולי בת ובר המצווה לקניה. נסעתי לשם כדי ללמוד על המקום. אני לא מאמינה שסוכן נסיעות יכול להיות כולבויניק גלובוס ולהכיר באותה מידה גם את פריז וגם את קוסטה ריקה. אני מאמינה בהתמחויות”.

הכתבה המלאה:

october-2013-womem-1