ספארי קומפני. טיולי ספארי פרטיים לאפריקה

מאת: אדי גרלד, נשיונל ג'אוגרפיק | 3 בספטמבר 2017

כאשר הפרימאטולוגית ג'יין גודול החלה לחקור את קהילת השימפנזים בגומבה שבטנזניה בשנות השישים של המאה שעברה, מעט מאוד היה ידוע על התנהגותם.

העבודה החלוצית שלה, שחברת נשיונל ג׳יאוגרפיק תמכה בה, הייתה פורצת דרך. היא גילתה, למשל, שהשימפנזים יודעים להכין כלים ולהשתמש בהם למטרות שונות. התפישה העיקרית ששינתה גודול הייתה שהיצורים הלכאורה חביבים האלה, שעל פי הדעה הרווחת היו צמחונים, הם למעשה ציידים מיומנים. בהמשך אף למדה לחלחלתה שהם אינם רק צדים למאכל אלא גם מפגינים התנהגות חברתית אלימה. היא צפתה בסכסוך בין שתי קבוצות שנמשך ארבע שנים – אותו כינתה “המלחמה״.

כך מצאנו את עצמנו באים מאזור שבע מלחמות של המזרח התיכון כדי להתבונן בקהילת שימפנזים, ולמדנו שבעצם איננו שונים כל כך. השאלה שעלתה בראשי לנוכח עבודת חייה של גודול היא האם האלימות של השימפנזים היא תורשתית או שמא מדובר בתגובת חיקוי להתנהגות בני האדם, הפולשים לאזור המחיה שלהם ומבצעים את הזוועות שפוקדות שוב ושוב את ליבה של אפריקה.

לגרסה המקוונת לחצו כאן.