באפריקה, אפשר תמיד לגלות דברים חדשים. היא יבשת של צבעים, צורות וחומרים. וגם הלבוש, לא משעמם לרגע. הלבוש המסורתי במדינות השונות מושפע מגורמים שונים. האקלים באזור,התרבות המקומית והמעמד החברתי של המתלבש.
למרות שבימינו, רבים האפריקאים שחיים בערים הגדולות התרחקו מהלבוש המסורתי, במקומות מסויימים עדיין מקפידים לשמרו ומתלבשים אותו דבר כבר שנים. מהלבוש האפריקאי ניתן ללמוד המון על ההיסטוריה העשירה של תרבויות עתיקות. בדים, תכשיטים וגזרות שמספרים סיפור. סטייל אפריקאי.
אם נחזור אחורה בזמן, נגלה כי האנשים באפריקה התחילו ללבוש בגדים לפני כ180 אלף שנה. הסברה היא שעידן קרח שהתפשט בעולם יצר צורך אצל אנשים לכסות את עצמם בשביל חום. הבגדים הראשונים האלה היו עשויים מעורות ופרוות של חיות והתכשיטים הראשונים היו עשויים מצדפים, חתיכות של ביצי יען ונוצות.
צורת לבוש קדומה נוספת, עשויה מסיבים של קליפות עצים. אנשים היו מקלפים את הקליפה של העצים וחובטים בהם עם אבן, עד שהייתה נהיית רכה וניתנת לכיפוף. כך ייצרו חתיכות קטנות של בגד שתפרו ביחד לתלבושת שלמה המכסה את הגוף. המנהג הזה היה פופולרי ביותר, ואזורים שונים באפריקה היו משתמשים בסוגים שונים של עצים בהתאם לנמצא בשטח.
באוגנדה למשל היו יוצרים את הבגדים מעצי התאנה, ולבסוף החלו אף לצבוע את הסיבים כדי ליצור צורות עליהם, וכך נולדה המסורת האפריקנית עתיקת היומין של צבעים חיים ותבניות על הלבוש כמעט בכל החלקים באפריקה. בד עץ התאנה נחשב לאחד הבדים העתיקים בעולם וב2008 אונסק”ו הכריזה על ייצורו כמורשת תרבותית עולמית.
צפו בייצור בגדים מסורתיים מעצי תאנה באוגנדה :
בשנת 2000 לפנה”ס החלו לארוג את הבדים במקום להלום בהם עם אבן. חלק ארגו סיבים של עצים, ואחרים שזרו זנים מיוחדים של דשא גבוה. הסחר הבינלאומי, שינויים באדמה והגישה למשאבים כולם השפיעו על התרבויות האפריקניות ועל בגדיהם. אמנם לא משנה לאן תטיילו ברחבי היבשת, יש דבר אחד שמשותף לכלל אפריקה- הצבעים החיים והתבניות השונות על בגדיהם.
מצרים
בניגוד לתרבויות אחרות במזרח התיכון, שנהגו ללבוש חתיכה אחת או שתיים של בד כרוכות סביב מתניהם בצורות שונות, צורת הלבוש המצרית כמעט תמיד הייתה טוניקה לבנה שנתפרה להתאים למידותיהם. הם נהגו ללכת יחפים או עם סנדלי קש או עור, וגם הגברים וגם הנשים התאפרו עם שחור בעיניים העשוי מאנטימון או פיח. הפיח גם שימש את המצרים להגן על עיניהם מפני השמש. עוד היבט חשוב בלבוש המצרי היה תכשיטי הזהב, ואלה שענדו אותם היו בעלי המעמד הגבוה ולעולם לא הסירו אותם מעליהם.
\
המסאי בטנזניה
הלבוש המסורתי של המסאים משתנה גם לפי הגיל של הבן אדם וגם לפי המיקום שלו. בחור צעיר למשל, לובש שחור במשך כמה חודשים לאחר ברית המילה שלו. בשבט המסאי, אדום הוא צבע מועדף. עד לפני שנות ה60′ החברים בשבט המסאי לבשו עורות של עגלים וכבשים, ומאוחר יותר עברו לכתנה מסחרית המכונה “שוקה” אותה הם מלפפים מסביב לגוף. צמידים מעץ נלבשים גם על ידי גברים וגם על ידי נשים ויש חשיבות רבה לתכשיטי עץ וחרוזים אצל הנשים בשבט, כאשר שילובים שונים של צבעים יוצרים משמעות שונה: למשל לבן מסמן שלום, כחול מסמל מים ואדום מסמל גבורה ולחימה. יצירות החרוזים חשובות מאוד בתרבות המסאית, ודרכן הנשים מבטאות את עצמן ואת מיקומן בחברה.
זימבבוואה
הלבוש המסורתי בזימבוואה הוא צבעוני ביותר ומורכב משמלות מעטפת וכיסויי ראש לנשים, וחושן עשוי מעור של חיה לגברים. בשמלות של הנשים שזורים חרוזים רבים והן עוטות על עצמן תכשיטים גדולים העוזרים להמחיש את הגיל ומעמד שלהן בקהילה. נשים נשואות לובשות שמיחה המכונה “נגובה” Nguba מעל הכתפיים שלהם וחישוקים עבים עשויים מעשב שזור בחורזים המכונה “איזיגולוואני” Isigolwani. הן גם עונדות צמידים עשויים נחושת או בראס סביב הזרועות שלהן, הצוואר והרגליים שנקראים “אידזילה” Idzilla. החושן מעור עבור הגברים מזכיר מעט את חושן הכהנים הידוע בצורתו, הם גם נוהגים ללבוש סרטי ראש עשויים מעור וצמידי קרסול. עור החיה חשוב בתרבות של זימבבוואה בכדי להבחין בין השבטים השונים שכל אחד מקושר עם חיה אחרת, ניתן להפגין את הנאמנות לשבט על ידי לבישת חושן עשוי אותו עור של חיה.
מוזמביק
במוזמביק, האופן שבו אנשים מתלבשים משקף את ריבוי התרבויות הנמצאות שם, וכן את ריבוי המעמדות של האנשים שם. בערים, גברים לובשים חליפות מערביות לעבודה, בזמן שהנשים משמרות את הצבעים הבוהקים המסורתיים בלבוש שהפך גם הוא למודרני יותר עם הזמן. באזורים הכפריים של המדינה, הנשים שומרות על המסורת. הן לובשות בגדים שעשויים מרצועות של בד עטופות סביב גופן ומכסות כתף אחת. הצעירים במוזמביק רובם ככולם לובשים לבוש מערבי, אך באופן מעניין חלק מהפריטים הפופולריים ביותר במערב כמו ג’ינס או חצאיות קצרות לא מצאו חן בעיני הצעירים המוזמביקים ולא נהוג ללבושם כלל. המוסלמים בצפון מוזמביק לובשים גלימות לבנות וכיסויי ראש, ובכללי הלבוש במוזמביק משקף את ריבוי התרבויות העשיר בה.
מדגסקר
הלבוש המסורתי של האי בחוף המזרחי של אפריקה משלב לבישת “למבה” Lamba , המורכב משתי חתיכות בד תואמות במקרה של נשים, וחתיכת בד אחת בלבד לגברים. בעבר הלמבה היה הלבוש היחיד שנלבש במדגסקר, אמנם כיום משלבים אותו עם לבוש מערבי. כמעט כל הנשים במדגסקר ילבשו למבה במקרה של מוות, תפילה, או ביקור לבית החולים, כיוון שבאופן מסורתי הלבוש מביא מזל טוב מהאבות הקדמונים ומשפיע ישירות על חיי היומיום. יש ללמבה אינספור שימושים בחיים היומיומיים של המדגסקרים, הוא משמש לקשירת הילדים בגב האמהות, נעזרים בו ככרית כשסוחבים משהו כבד על הראש, ואפילו עוטפים בעזרתו את המתים עד שגופותיהם יורדים לקבורה.