התחתנו בהנחה שעושים את זה פעם בחיים ורצינו לפנק את עצמנו בירח דבש טרופי מפנק במיוחד. זה היה ינואר, שיא החורף ואנחנו רצינו שמש, ים ורומנטיקה. בתאילנד שנינו היינו, מיצינו את החוויה שם ורצינו משהו שונה, חדש. היו לנו שני יעדים בראש, זנזיבר והמלדיביים.

עשינו מה שכל אחד מכם היה עושה כמומחה מתחיל לתיירות אקזוטית, התחלנו לבדוק את “השוק ולעשות סקר מחירים. במלדיבים המחירים נעו בין 3000 ל-5000 דולר לשנינו, לשבוע של בטן גב ועצלנות גרידא. רצינו לשלב את האקטיבי עם הפסיבי וגילינו שבמחיר הזה אפשר בשקט לשלב ההתפננות בחופים עם טיול ספארי. נוצרה לנו דילמה נוספת, כמה נתח יקח הספארי מתוך 11 יום שאחד ממנו כולו טיסות. בהמלצתה של רונית הרשקוביץ שהיא קונסולית הכבוד של טנזניה בישראל והמוח שמאחורי ספארי קומפני, הגענו למינון של 3 ימים בספארי ו-7 ימים. היה קשה לדעת אם 3 ימים זה הרבה מידי או מעט מידי, קרוב, רחוק, כמה נסיעה זה ממקום למקום… קיבלנו ממנה המלצה והכוונה מקצועית. הפגישה עם רונית היתה טובה, היא שלטה היטב בחומר- היא יודעת על מה היא מדברת. סמכנו עליה כי לא היתה לנו דרך לדעת מה נכון ומה לא. ניסינו לקחת בחשבון את כל המשתנים ואחרי חישוב מתמטי, לוגי, ויכוח קטן והתייעצות פנימית נוספת החלטנו ללכת על זה. התכנון היה מושלם.

כמה ימים לפני הטיסה גילינו שדינה בהריון. כמעט והחלטנו לוותר אך דינה התייעצה עם רופא המשפחה והחליטה בהמלצתו לא להתחסן. הוצאנו אישורים מתאימים והמשכנו בתכנון ההרפתקה האפריקאית שלנו.

ארושה, טנזניה, 2 לבנים מאוהבים, יורדים ממטוס. יצאנו מהשדה, נהג מקומי בשם מאולידי חיכה רק לנו, נסענו 3 שעות לנגורונגורו, הנסיעה היתה נהדרת. היה לנו ג’יפ פרטי, רק אנחנו. עצרנו לארוחת צהריים בארושה, הגישו לנו אוכל מדהים שהיה מספיק בטח לשבט מקומי שלם למספר לא מבוטל של ימים. אחרי ארוחת הצהרים המשכנו לכיוון מכתש הנגורונגורו, בדרך התחלנו להחשף ליופיה הפראי והאמיתי של אפריקה.

כשהגענו היה ערב, נדמה שהחושך באפריקה חשוך הרבה יותר מהחושך אצלנו, כל מה שאתה רואה זה מה שמולך וכל מה שאתה מגלה זה שבחיים לא ידעת שיש כל כך הרבה כוכבים בשמיים. עשינו צ’ק אין בSOPA LODGE, התבקשנו לבחור את התפריט לארוחת השטח של הצהריים למחרת, תיאמנו את שעת היציאה עם הנהג וקיבלנו ליווי לחדר. החדר היה גדול ומפנק, אפילו הרשת נגד יתושים היתה קשורה כמו שמלה של נסיכה נופלת בצידי המיטה. ארוחת הערב היתה בחדר אוכל מיוחד, האוכל הוגש אלינו על ידי מלצר אישי וכל מה שהיינו צריכים לעשות זה ללעוס. אחרי ארוחת ערב מענגת שכזו צללנו למיטה…

למחרת בבוקר התעוררנו והמחזה שראינו היה עוצר נשימה – המלון שלנו עמד על צלע המכתש היפהפיה וכל החיות כבר היו שם, מחכות לנו שנבוא לבקר. מ 8:00 בבוקר עד 16:30 קרענו את הסוואנה עם הג’יפ. המכתש כל כך גדול, הגודל שלו כמו גודלה של הכינרת בערך. את המכתש חוצים שבילי עפר, הג’יפ עוקב אחריהם וכך לאיטנו עברנו בין החיות גומעים את הנופים. אלה לא חיות של גן חיות, מרגישים את החופש שלהם בעיניים. אנחנו, התיירים, באים לבקר בבית שלהם, לא כמו בגן חיות שהן בכלא, מאחורי סורגים.

ראינו התנהגות של עדר זברות, התנהלות של משפחת פילים, יענים, בהמות גדולות, אריות, לביאות, ג’ירפות, הכל מהכל והנהגים המסתובבים ברחבי המכתש שיתפו פעולה בקשר כך שברגע שנהג אחר ראה משהו מיוחד הוא הכווין את הנהגים לשם. העושר והכמות של החיות היתה מהממת.

באותו הלילה, הגענו ל- farm house , חווה אורגנית בגבול שמורת הטבע של הנגורונגורו. אם חשבנו שהחדר הקודם היה מפנק אז מהחדר הזה פשוט התעלפנו. החדר היה גדול מרווח מיטה ענקית, פשוט מקסים.

ביום שלאחר מכן עשינו טיול ספארי במקומות שיש בהם מגוון שונה של חיות: להקות קופים, היפופותמים, אלפקות, צבועים, כל מיני חי שלא ראינו ביום שלפני, אחר הצהריים התחיל גשם והתחשק לנו לחזור אז ביקשנו מהנהג שיחזיר אותנו למלון. למחרת, הדרך חזרה לשדה התעופה היתה טיול בפני עצמו, ראינו מהג’יפ שבטיים מקומיים אותנתיים, בתי קש, הרגשנו אפריקה. עצרנו לארוחת צהריים לפני הטיסה במן מקום שנראה כמו ספא, היה בשר טוב. שבעים ומלווים על ידי הנהג הגענו לשדה. כעבור שעה נחתנו בזנזיבר.

כל מה שסיפרו לנו, שחשבנו ושפינטזנו לא היה קרוב למה שזנזיבר היא באמת. מהמטוס כבר הבנו שמה שחשבנו שאנחנו יודעים על זנזיבר הוא כאין וכאפס לעומת מה שהאי הזה הוא באמת. כבר מהמטוס רואים את האי ומי הטורקיז המדהימים של הים. בדיוק כמו בתחילת הטיול גם בשדה התעופה הציורי של זנזיבר חיכה לנו נהג שלקח אותנו לקונוקונו (שבלול בסווהילית) אחרי שעה קלה של נסיעה הגענו לחוף מדהים ומבודד, בקצהו של מפרץ מיוחד ובו מלון של 11 חדרים בלבד. היה שקט, הרגשנו שכל המקום שלנו, החדרים עצמם בנויים כמו וילה עם סלון גדול ומיטה ענקית שהיא כבר לא נחשבת למיטה, אלא בשקט יכולה להחשב כמגרש משחקים (והמבין יבין). מקלחת מפנקת, אמבטייה תחת כיפת השמיים וברכה פרטית קטנה.

אחד הדברים היפים שם הוא שארוחות הבוקר הם מביאים לחדר ואת ארוחת הערב הגישו לנו לשולחן שמקמו אותו במיוחד לנו על חוף הים עם מדורה ושביל מנרות סיניים. הארוחה אינטימית וכל יום הגישו משהו אחר, מתאים לאותו היום, סרטנים, שרימפסים, פרות ים שונים, בקר, עוף, אפשרות הבחירה גדולה. המלצרים מדהימים ומכירים את כל כללי הטקס, מגישים מימין, מושכים את הכיסא מתחתנו כשקמנו, באמת שרות מושלם.

יש ברכה גדולה יותר שם וחוף ים מהמם, היינו שם בנופש קסום. כל יום היה כיף אחר- סידורי המגבות, הפרחים על המיטה, שמפניה בערב לחדר. באחד הימים עשינו סיור שנורקלים עם דולפינים בקיזימקאזי שהיה מדהים, בדיוק באותו יום חגגתי יום הולדת וזו הייתה אחלה מתנה ליום הולדת. עלינו על סירה קטנה עם מדריך והלכנו לרדוף אחרי דולפינים, כל פעם שראינו אותם קפצנו למים, והמים שם מדהימים, לא עמוקים, תורקיז כמו בגלויה, הים מזמין אותך להיכנס אליו. ביום אחר עשינו עם מדריך סיור בסטון טאון שסיפר לנו על שוק העבדים שהיה שם פעם, סיירנו בסמטאות העיר, קנינו פסל אפריקאי, שהיום יושב לנו בנוחות על המזנון בבית ולא מבין לאיפה כל החיות הלכו.

הכל אחר שם. בזמן שהיינו שם, הזנזיברים חיו 3 חודשים ללא חשמל. מי שיכול היה להרשות לעצמו הדליק גנרטור, ממש טירוף? אנחנו לא יכולים להיות בלי חשמל שעתיים… והם – 3 חודשים. הקוטביות בין הפשטות לעוני ובין העוני לעושר.

חוויה נהדרת, חד פעמית וייחודית. הייתי בהודו, דרום אמריקה, ,תאילנד, ארצות הברית אבל חוויית אפריקה שונה מכל דבר אחר. האנשים, המנטליות, הנימוס, הבגדים, השמש באמצע פברואר, החיות, החופש, אי אפשר למצוא במקום אחר תחושות כמו שאפריקה יוצרת. והכי חשוב- הטיול היה מאוד מפנק. זה מקום סופר מעולה לירח דבש אפשר להנות מהלבד ביחד ומהביחד לבד, ובאמת להרגיש איך אפשר לראות את אפריקה הענייה ממקום של טיול מלא בעושר, הקוטביות הזו היא מה שמשך אותנו באופן אישי.

ספרו לחברים: